מחקר שנערך לאחרונה בקנדה ופורסם ב-Nutrition Journal, ביקש לבדוק אם קיים הבדל בצריכה התזונתית, בדגש על חומצות שומן חיוניות, בין מתבגרים בעלי ADHD (הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות) לבין בני גילם ללא תסמונת זו. עוד ביקש המחקר לקבוע אם יש קשר בין הרמות השונות של חומצות שומן חיוניות בקרב מתבגרים בעלי ADHD לבין מדדי התנהגות ספציפיים הקשורים ל-ADHD, כפי שנמדדו לפי מדד CPRS (Conners Parents Rating Scale).
למחקר גויסו 11 מתבגרים בעלי ADHD ו-12 מתבגרים ללא התסמונת, ששימשו כקבוצת ביקורת. אבחון ה-ADHD אושר ע"י אנשי מקצוע לפי הקריטריונים של ה-DSM-IV – ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקני. כמו כן, נאספו מהנבדקים מידע התנהגותי, מידע על צריכת מזונות ובדיקות דם.
תוצאות המחקר הראו שמתבגרים בעלי ADHD צרכו יותר אנרגיה (קלוריות) בהשוואה לקבוצת הביקורת, אך לא נמצא לכך ביטוי במידות הגוף. מתבגרים בעלי ADHD צרכו רמות דומות של אומגה 3 ושל אומגה 6, אך למרות זאת נמצא אצלם שיעור נמוך יותר של DHA ושל סך חומצות השומן מסוג אומגה 3. כמו כן נמצאו אצל בעלי ADHD רמות גבוהות יותר של אומגה 6 בהשוואה למטופלי הביקורת. בנוסף מצא המחקר כי ככל שסטטוס האומגה 3 בגוף הנבדקים היה נמוך יותר, כך נמצאו ציונים גבוהים יותר בהתנהגות תוקפנית, בהיפראקטיביות, בחוסר שקט ובהתנהגות בעייתית.
מסקנות החוקרים היו שבקרב ילדים ומתבגרים בעלי ADHD סטטוס חומצות השומן החיוניות שונה מסטטוס זה בקבוצת הביקורת. החוקרים העריכו כי הבדל זה אינו נובע משוני בצריכה, אלא ממטבוליזם שונה בטיפול בחומצות השומן שמתרחש אצל בעלי ADHD.
Nutr J. 2008 Feb 14;7(1):8 [Epub ahead of print]
